מנורה מבטחים לביטוח בע"מ נ' זהבי

פסק דין

בפני תביעת שיבוב.

העובדות בקצרה:-

התובעת הינה המבטחת בביטוח מקיף של רכב מסוג טויוטה, מ.ר. 85-214-66 (להלן: "רכב המבוטח").

הנתבע, היה הנהג ו/או הבעלים של רכב מסוג פג'ו, מ.ר. 43-206-68.

על פי הנטען בכתב התביעה, רכב המבוטח היה נהוג בידי גב' דנה מורן, ביום 14.8.10.

בשעה 20.00 לערך, נהגה גב' מורן ברכב המבוטח ברח' יותם בחיפה וביקשה לפנות ימינה לרח' שמשון בעיר חיפה. לאחר שפנתה ימינה, הבחינה ברכב הנתבע, כשהוא עומד בנתיב הימני מתוך שני נתיבים המיועדים לנסיעה ישר, ברח' שמשון, לאותו כיוון.

עוד טענה, כי צפרה לרכב שהיה לפניה והנתבע התקדם עם רכבו מעט ושוב עצר, או אז, שוב, צפרה ו ושוב הוא התקדם מעט ושוב עצר; מאחר ורכב הנתבע חסם את נתיב הנסיעה הימני, פנתה שמאלה לנתיב הנסיעה השמאלי, על מנת להמשיך בנסיעתה, אולם משעברה לנתיב השמאלי והגיעה כמעט במקביל לרכב הנתבע, או אז, סטה הנתבע עם רכבו שמאלה, פגעה ברכב המבוטח, בחלקו הקדמי ימני. הרכב הפוגע המשיך לנסוע וביצע פניית פרסה, תוך חציית קו הפרדה לבן רציף.

הנתבע טען בכתב ההגנה, כי אכן ביום התאונה נהג ברכבו, פנה ימינה מרח' יותם לרח' שמשון בחיפה ועם השלמת הפנייה ימינה, לתוך רחוב שמשון, הבחין הנתבע ברכב מסוג מרצדס, עומד עם שני גלגליו הימניים על המדרכה ובולט עם חלקו השמאלי לתוך הנתיב הימני שברח' שמשון, תוך חסימת הנתיב. הנתבע האט את מהירות נסיעתו, וידא כי ניתן לבצע עקיפה, אותת והחל בביצוע עקיפת רכב המרצדס משמאל. או אז, רכב המבוטח הגיח בנסיעה פראית, במהירות ופגע בדופן השמאלית קדמית של רכבו וכתוצאה מכך נגרמה התאונה.

הכרעה:-

בפני העידה גב' מורן דנה, מטעם התובעת והנתבע בעצמו.

הנתבע, למרות שהיו עוד שלושה נוסעים ברכבו שיכולים היו להעיד, בחר להתייצב לבדו למתן עדות.

שמעתי את שני הנהגים והתרשמתי מהם בצורה בלתי אמצעית, שני הנהגים הדגימו בפני את מהלך התרחשות האירוע ואף הציגו בפני את התמונות המצביעות על מוקדי הנזק ברכביהם.

מהעדויות שהובאו בפני, איני יוכל לקבוע או לשלול קיומו של רכב נוסף שהיה לפני רכב הנתבע והוא זה אשר חסם את הנתיב הימני וכתוצאה מכך התרחשה הפגיעה, אבל ניתן לקבוע ממכלול העדויות שהובאו בפני, כי התאונה התרחשה כאשר רכב התובעת היה כל כולו בנסיעה ישר, בתוך הנתיב השמאלי ורכב הנתבע, גם לגרסתו, הוא זה שבמהלך התאונה, היה בהליך של פנייה שמאלה לתוך נתיב הנסיעה השמאלי, או אז התרחשה התאונה.

משכך, גם לגרסת ההגנה וגם לגרסת התביעה, התאונה התרחשה בנתיב השמאלי, רכב התובעת כבר היה כל כולו בנתיב השמאלי ואילו רכב הנתבע, במהלך הפנייה והסטייה מהנתיב הימני לתוך הנתיב השמאלי, התרחשה התאונה והשאלה אם קיים רכב נוסף שחסם, הופכת להיות במחלוקת הזו, למחלוקת מינורית.

לאחר ששמעתי את הצדדים ובשים לב למיקום הרכבים, היקף הפגיעה ומוקד הנזק, ניתן לקבוע, כי נהג הנתבע, בעת סטייה מהנתיב הימני לשמאלי ובמהלך הסטייה ולפניה, לא הבחין ברכב התובעת, מקום שהיה צריך לבצע את אותה סטייה מנתיב לנתיב, כשהוא שומר על העושים שימוש בדרך ולאלה שעושים שימוש בנתיב השמאלי.

מוקד הנזק בשני הרכבים, משתלב עם הגרסה לפיה התאונה התרחשה כשהנתבע ביקש לסטות מהנתיב הימני לשמאלי.

העובדה, כי הרכב של הנתבע בסופו של יום ובמהלך הסטייה והפגיעה, התהפך ב- 180 מעלות, לטעמי, מלמד על כך שהוא ביקש לעשות פרסה שמאלה ולא כטענתו, כי מכוח ההדיפה רכבו הסתובב, שכן לפי מוקדי הנזק בשעת הפגיעה, סביר יותר שהרכב יוסת ימינה, לאור העובדה כי הפגיעה שלו היא פגיעה בחלק הקדמי וכתוצאה מהפגיעה, רכב הנתבע אמור לסטות ימינה ולא להסתובב ב- 180 מעלות, בשונה המצב, אילו הפגיעה היתה בדופן האחורי ברכב, אז היה סביר שהרכב היה מסתובב.

על כן, לאור גרסאות הצדדים ומוקד הנזק, אני סבור כי האחריות לתאונה נופלת על שכמו של הנתבע, אשר ביקש לסטות ימינה, בין אם לבצע פרסה במקום אסור ובין אם ביקש לסטות לכיוון הנתיב השמאלי, האחריות לתאונה מוטלת על שכמו.

אשם תורם: